פירוק שיתוף במקרקעין

סעיף 37 לחוק פירוק שיתוף המקרקעין תשכ"ט קובע -1969 קובע :
"א. כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף.
ב. היתה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים , רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים ,לצוות על פירוק השיתוף  , על אף התניה , אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין."

בפסיקה , בא"א 1915\91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי , פ"ד מט(3) 529
"בן-זוג שהזכויות בדירת המגורים רשומות על שמו ועל שם בן-זוגו, יכול כל אחד מהצדדים להביא לפירוק השיתוף בכל עת מכוח סעיף 37 לחוק המקרקעין, בלא שיובא בחשבון אופייה המיוחד של מערכת היחסים בין בני-הזוג".

סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 קובע :
"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו , אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין {נוסח חדש}, תשכ"ט- 1969."

בתמ"ש 017160/98:
הוגשה תביעה לפירוק שיתוף בין בני זוג בדירה. הנתבע העלה טענות ממיני טענות שונות ,לעניין זה ובעיקרו של דבר טען כי התובעת אינה בעלים של הדירה הנדונה מאחר ולא שילמה תמורתה.

כב' בית- המשפט קבע:
אין להתעלם מהעובדה המשמעותית ומהכרעת כי קיים רישום לגבי הזכויות בדירה עסקינן , והרישום מורה על מחצית מהזכויות בדירה (זכויות חכירה, ולא בעלות)לזכותה של התובעת. די ברישום זה ללא כל תוספת , על מנת לקבוע בעליו של נכס. לאור האמור אין משמעות לטענותיו הנ"ל של הנתבע , ואין מנוס מהמסקנה כי התובעת והנתבע הם שותפים במקרקעין , כמשמעו של חוק המקרקעין התכ"ט 1969. עם זאת, נכון הדבר הגישה לגבי פירוק שיתוף בין שונה במקצת מהגישה לגבי פירוק שיתוף בין שותפים שאינם בני זוג, ולראייה: בחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995 יש הסדרים מיוחדים באשר לפירוק רכוש המשפחה כאשר הדגש מושם על פיקוח ישיר של בית המשפט , תוך הפעלת שיקולי צדק.

אולם אין בכך בכדי לבטל את הקביעה כי יש לפרק השיתוף במקרקעין במדיה והשופתים או אחד מהם מעוניניים בכך , וכי החוק מעודד זאת , בין אם השותפים הם בני זוג, ובין אם לאו".